אכלתי אותה 

איך אני יודעת שמתקרב חג החנוכה?

זה רק בזכותן, אלה שקורצות לי מחלון הראווה, משרבבות את שפתיהן האדמדמות, עם הפודרה הלבנה העוטפת את פניהן, שמנמנות וקלות להשגה... הלא הן, הסופגניות.

ואז אני נזכרת שסופגנייה נמצאת שתי דקות בפה, שעתיים בבטן, ושנתיים בישבן !

אנחנו אוכלים מכל מיני סיבות. אוכלים כי מתארחים, כי הגישו, כי יש חגים, כי יש יום הולדת, כי הרחנו או ראינו מאכל, כי יוצאים עם החבר'ה...

 ומתי אנחנו אוכלים בעקבות תחושת רעב?

צריכת המזון שלנו מתבססת לרב על אכילה חברתית ורגשית, ופחות על אכילה שנובעת מרעב, מצורך אמיתי של הגוף, המדליק נורה אדומה שמזכירה לנו שה"דלק" עומד להיגמר. רצוי להתחבר יותר לתחושות הרעב והשובע הטבעיות שלנו, שפועלות נפלא, אם רק שמים לב אליהן, ולא "מקלקלים" אותן ע"י אכילה שלא לצורך.

אז איך עושים את זה בפועל?

ראשית, לפני שמכניסים דבר-מה לפה, עצרו. תשאלו את עצמכם שאלה: מאיזו סיבה אני רוצה לאכול עכשיו? לאחר שתגלו את התשובה, החליטו עצמאית האם לאכול או לא. יתכן ותחליטו שכן, למרות שאינכם רעבים, וזה בסדר. כל עוד לקחתם את ההחלטה וזה בשליטתכם.

שנית, דמיינו שקיים "סולם רעב" עם שנתות 1-10, כאשר 1 משמעו מאד רעב, ו-10 משמעו מאד שבע. רצוי לאכול ברמה שבין 2-4, כלומר- לא מאד רעב, אבל רעבעב. כן להרגיש תחושת רעב, אבל ברמה שאפשר לשלוט על מה שעתיד להיכנס לפה.

לסיום, הכינו מראש. רצוי לא להגיע למצב שבו לא אוכלים שעות מרובות, ואז תחושת הרעב היא בלתי נשלטת. מגיעים הביתה ואוכלים את כל המקרר וארונות המטבח. אכלו בשעות מסודרות, ארוחות מרובות וקטנות לאורך היום.

לתגובות, הערות והארות, פנו אלי לעמוד הפייסבוק

מעיין דיין - הדיאטנית שלך